פוסט קורונה- ישראל עוברת הסבה מקצועית ב-2022. האם נמצא האור בקצה המנהרה לאחר שנתיים של טלטלה כלכלית או שמדובר בזעזוע מקצועי ישראלי?
לצד חל”תים, גל אבטלה שלא נראה כמותו בשלושת העשורים האחרונים, מענקים שלא הספיקו לכסות סל קניות של משפחה ממוצעת בישראל…האם התופעה הזו, של ציבור ישראלי לא מבוטל שהחליט לשנות מסלול מקצועי בחיים, לעזוב מקצוע רב שנים ולהתחיל מקצוע אחר לגמרי מחדש היא תופעת “פוסט-קורונה” או שמדובר כאן בשינוי מגמה בקנה מידה של מדינה שלמה?
כולם חוו זאת, בצורה כזו או אחרת אבל מה שבטוח…כולם הרגישו זאת על בשרם!
הרי שעיני כולנו, כאן בארצנו היפה, היו נשואות אל מסך הטלויזיה, באותו חודש, ה- 27.02.2020, כשמגיפת הקורונה חצתה את גבולות סין ופרשה שלוחותיה אל מעבר לים, עד למאומת הראשון בישראל.
מבלי שנוכל לעכל את גודל “המכה”, סגרים החלו להגביל את חיינו. לאחר מכן, הוגבלו מקומות בילוי ופנאי, שלאחרם הגיעו הגבלות במקומות ציבוריים.
הכל עוד היה סביל. אפשר היה להימנע מבילויים ואירועים. חלקנו אף צחק וחשב לעצמו שהגבלים אלה למעשה עוזרים להם לחסוך בהוצאות. אבל החיוכים פסקו כשהמדינה החליטה למנוע מאיתנו ללכת ולהרוויח את לחמנו בכבוד.
אפשר להוסיף מכה על חטא בבקשה
אז מצאנו את עצמנו ללא עבודה. חלקנו ניצל הזדמנות זו להדק את קשרי המשפחה, עד לנקודה בה, כמו בכל סיר לחץ, לא יכולנו לחיות זמן כה ממושך עם בני משפחתנו בין אותם ארבע קירות, כל יום…כל היום.
אז התחלנו לאכול את החסכונות שלנו, למקסם מסגרות אשראי ואף לקחת הלוואות מבני משפחה, קרובים ורחוקים כאחד. עשינו ככל יכולתנו “שזה יעבוד” אבל אז, דווקא בנקודה בה חשבנו שנמצאנו פיסת אדמה יציבה לעמוד בה, חופש התנועה שלנו נלקח מאיתנו ולא יכולנו להתרחק מסביבת ביתנו למרחק שאינו עולה על 100 מטרים. במילים אחרות…”חופש האדם וחירותו”…זכות יסוד בסיסית זו, נראה שהתעופפה לה מהמרפסת, יחד עם תלוש השכר שלנו.
שיוויון מעמדות בלית ברירה
תקופת הקורונה ישרה קו בין המעמדות בחברה הישראלית. נראה היה כי אין זה משנה האם אתה מנקה רחובות או עורך-דין, כולם מצאו עצמם באותה הסירה, רק שלסירה הזאת אין משוטים ונראה כי נסחפת בזרם כה חזק, שאפילו מדינת ישראל לא יכולה הייתה לשחות נגדו.
ארכיטקטים, עורכי-דין, בנקאיים, בעלי עסקים…פתאום כולם מוצאים עצמם נאנקים למזומנים. הרי שחייבים להביא אוכל לשולחן, לא?
תקופת הקורונה לא ממש עזרה לנו לשלם חשבונות ואפילו ש-“על הנייר” המדינה והמערכת הבנקאית באו לקראתנו, הדבר לא הצליח להניע את הסירה בה כולנו נכלאנו לתוכה, אפילו ס”מ בודד אחד.
לצד יצירתיות וחוסר ברירה, לוקחים את המושכות
בנסיבות הכי לא הגיוניות, בהן אנחנו מוצאים עצמנו כלואים בביתנו, ללא כל יכולת לדאוג לבני משפחתנו ואף לשים אוכל על השולחן, הציבור הישראלי מהר מאוד מצא את עצמו בתוך מסלול של גילוי עצמי מקצועי מחדש.
האגו נעלם כליל, כשאנחנו מסתכלים בעיניי ילדינו, כשאיננו יודעים איך ומתי נוכל להביא את הארוחה הבאה עבורם וגם אם נהנו עד כה ממשרה מכובדת, המגובה בתלוש שכר מכובד, היה עלינו להפשיל שרוולים ולעשות כל שביכולתנו כדי לפרנס את בני המשפחה שלנו.
מעורכי-דין, נדלניסטים וכל מה שביניהם…היישר לליקוט ומשלוחים
ההגבלים בתנועה, יציאה מהבית, יציאה לעבודה ולמקומות ציבוריים, הובילו לפריחה של מספר מקצועות שוליים לזהור באור שונה.
גילינו שתחום המשלוחים, בעין הסערה הכלכלית שהכתה מדינה שלמה, הפך למקצוע נדרש ומבוקש. פתאום מצאנו בעלי מקצוע כמו עורכי-דין, אנשי נדל”ן, בנקאיים…עובדים במשמרות של 8 שעות ביום, בליקוט מצרכים בסופר ו/או בשליחויות של מצרכים וכל זאת…בשכר מינימום.
ה-“פאסון” נעלם וה-“אגו” התכווץ. הציבור הישראלי הוכיח כי “מה שאפשר עם מה שנשאר”, אינו רק סלוגן של ספר בישול משנות ה-80 של המאה הקודמת…זו סיסמא חיונית להתמודדות עם הקורונה!
אפיקים מקצועיים שלא חשבנו עליהם
בעלי מקצועות מכובדים שעתה היה עליהם לעבוד במשרות עם פחות אחריות, אותן משרות שעוסקים בהן יותר עם הידיים ופחות עם הראש…אותם אלה דווקא מצאו חן בסוג עבודות הללו. חלק לא מבוטל אף העיד כי עבודות מסוג זה, למעשה משחררות המון מתחים מקצועיים שהיה עליהם להתמודד, במקצוע הישן שלהם.
חלק החלו לעבוד מהבית, באמצעות האינטרנט וגילו את היופי של “עבודה מהבית”, קרוב לבני המשפחה.
חוויות מסוג אלה, שלא היו באות לידי ביטוי לעולם, לולא פקדה עלינו ה-“קורונה”, פתאום קרצו לציבור הישראלי. פתאום, החיים המקצועיים שלהם כבר לא היה סלול ליניארית כשם שהיה כל אותן השנים ואפשר לומר שבראשם, סוג של “סתימה” נפתחה לה והם מביטים כעת בעולם המקצועי ככלל בצורה יותר ‘פלואידית’ מאשר ‘לינארית’.
אדם היוצא מסערה בלב ים, לעולם לא ייצא ממנה כאותו האדם שנכנס אליה!
למרות שהקורונה מאחורינו, אי אפשר באמת לסגור את הסכר שנפרץ במוחו של אותו ציבור, שכנגד כל הסיכויים, נחשף לאופק שלם של אפשרויות מקצועיות שלוא דווקא היה נחשף אליהן לולא נדרש היה להיחשף “בזכות הקורונה”.
אותו עו”ד, אשר מגיע למשרדו בכל בוקר, אינו אותו איש מקצוע. עכשיו הוא מבין שיש יותר לחיים המקצועיים להציע מאשר תארים ושכר גבוה. עכשיו הוא מבין שסיפוק עצמי, עבודה נטולת מתחים יכולה להיות שכר מכובד לכשעצמה, לא פחות משכר מוניטרי גבוה.
תקופת הקורונה גרמה לציבור ישראלי לא מבוטל, לחשב מסלול מקצועי מחדש. אזרחים שבילו את רוב שנותיהם המקצועיות במקצוע אחד, פתאום מגלים שאין זה נורא לעצור הכל, לעשות פרסה ולחפש את העבודה שתספק אותם, הן ברמת השכר והן ברמה האישית.
אותו ציבור אט אט מגלה כי המקצוע בו השקיע את מרבית שנותיו, לוא דווקא “מדבר” אליו כיום. עכשיו, לאחר שטעם את טעם ההסבה המקצועית…השמיים…בהחלט הגבול.
אם אתם נמנים מאותו ציבור להסב עצמו מקצועית בתקופה הקשה ביותר, אז אולי יעניין אתכם לקרוא כתבה נוספת שכתבנו בנושא עשרת המשרות הנחשקות ביותר בישראל 2022
*כל המידע המוצע בכתבה אינו מהווה הצעה לרכישת שירותים אלו או אחרים ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי, יעוץ רפואי או ייעוץ פיננסי מכל סוג שהוא .